מנחם בן האיש והשפה 

רציתי לפתוח בציטוט שיר שחיים חפר כתב לפני שנים, הבנתי שברגע שאשתמש בו אהיה חלק.
לכן אוותר, פשוט אמשיך ואכתוב את אשר על ליבי.
מנחם בן, האיש והקללה, מנחם בן, זוכה פרס ראש הממשלה לספרות, מנחם בן, האיש שנתן לגיטימציה
לאומית לעלבונות בצרורות, כאשר הוא משתמש בתירוץ של לוחם צדק ואמת,
בשם הפרובוקציה והשעשוע.
כולם נתנו לו במה.
כשכותבת כולם, מתכוונת גם לאלו שהיו "ה-קורבנות" למטר העלבונות, לתקשורת ולנו הצופים.
ברור לי שכאשר מכניסים קבוצה של אנשים למשך תקופה ארוכה לסוג של "כלא", תא לחץ, לעיתים קשה שלא להיכנס למלכודות כאלה ואחרות.
ברור לחלוטין שהשהייה במקום מסוג זה מוציאה לעיתים החוצה את "החיה" שבנו.
רק קשה לי לתפוס את העובדה שאדם המעריץ את שירתו של נתן אלתרמן, יכול להשתמש בשפה כה דלה וחסרת דמיון מינימאלי.
הכול אפשר להגיד, ההבדל הוא לא מה אל איך.
מנחם בן התפרסם בין היתר בגלל היותו פרובוקאטור. אין רע בבדיקה, בקריאת תיגר על מוסכמות, בשימוש בפעולת התגרות כדי לקבל תגובה מסוימת, רק אולי רצוי לזכור שכאשר מפעילים פרובוקציה, יש להעלות קודם את העובדה הידועה ורק אז אפשר להציג אותה באופן שונה וקיצוני מהמקובל, רצוי תוך כדי הסבר ומתן דוגמאות שיאפשרו למאזין לשנות את גישתו.

הייתי מצפה מאדם השולט בשפה העברית ומן הסתם גם מכיר ביופייה ומגוון אפשרויות השימוש שבה, שינצל את האפשרות שניתנה לו, בתוכנית רבת רייטינג, לקדם אופציה של חשיבה ממקום אחר ולא רק ניצול זול של במה זו.
נכון שמנחם בן הצהיר עוד כשנכנס שחשוב לו להפיץ את דעותיו וכשאנשים ישמעו את הדעות שלו יכול להיות שחלקם יוקסמו וחלקם יעלבו.
אולם האם השימוש בעלבונות כמו ילד הבודק השפעתם של מילים כאלה ואחרות את תגובת הוריו וסביבתו ובעיקר את גבולות השפה שהוא רוכש, מתאימים לאדם מבוגר הטוען לאינטליגנציה .

במידה ומנחם בן, לא היה נכנס לבית האח הגדול תחת הכובע של מבקר ספרות, אינטלקטואל, איש ספר, חכם, זוכה פרס ראש הממשלה וכל אותם תארים שהתלוו לתיאור דמותו של הליצן הגדול, שוטה הבית, אותם דווקא הצליח מנחם להצדיק באופן ברור וחד משמעי.
עדיין היה לי קשה, לשמוע את מקבץ העלבונות, המילים המכוערות, שהטיח לכל עבר.
כאילו אלוהים, שבצלמו מנחם נוצר, לא טרח להעניק לו את המסננת הבסיסית, המאפשרת המתנה, עצירה, אפילו קטנה, לפני שהוא יורה החוצה כל שעולה על דעתו (ולא שלא ראיתי שהוא משתעשע לעיתים במשחק עם המצלמה ואיתנו הצופים), רק לא הבנתי מדוע זו הדרך שבחר.
וחבל, חבל כל כך על אותה לגיטימציה שהתקשורת והקהל, בשם השעשוע הזול שאפשרה
את החיבור בין התנהלות אנושית לקללות, בין תרבות ואכזריות מילולית.

נכון, נכון, זו רק תוכנית טלוויזיה, שעשוע ותו לא. רק שכאשר ממשלה שלמה ממתינה לסיומה של תוכנית כדי להכריז על הקמתה, כאשר אחוזי הצפייה עולים משבוע לשבוע, כאשר לאורך כל החודש, העיתונות חגגה על כל משפט שיצא מפיו של זוכה פרס ראש הממשלה לספרות.
נראה לי שזה מעט יותר מאשר שעשועון.

האמת, קיוויתי שאולי מנחם בן היה בקומה במהלך כל החודש ולא היה מודע לכל מה שיצא מפיו.
וכאשר הראו לו את רצף העלבונות והתעללויות שלו, במהלך התקופה בה שהה, הוא אולי יתפלץ,
יתעשת , יתנצל, ייבהל.
מסתבר שהדבר היחיד שציער אותו זה שהוא לא ראה שמיה בוסקילה כן סקסית.

אין לי חוש הומור - אולי. אותי זה ממש לא הצחיק.